fbpx

< חזרה לעמוד מאמרים


סוגיית "הסכמה מדעת לטיפול רפואי" היא דוקטרינת משפטית לפיה אדם חייב להסכים לטיפול הרפואי שמוצע לו – וכן להבין את משמעותו והשלכותיו.

מדובר בשני רכיבים נפרדים אשר נדרשים להתקיים זה לצד זה: הסכמה ומדעת.

מכוח דוקטרינת ההסכמה מדעת מתנהלות תביעות רבות בענף רשלנות רפואית.

הוראות החוק

סעיף 13 לחוק זכויות החולה עוסק בדוקטרינת ההסכמה מדעת:

הסכמה מדעת לטיפול רפואי

(א)  לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה.

(ב)  לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה, "מידע רפואי", לרבות –

(1)   האבחנה (הדיאגנוזה) והסָכוּת (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל;

(2)   תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע;

(3)   הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות;

(4)   סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי;

(5)   עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.

 (ג)   המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות.

 (ד)  על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי המטפל להימנע ממסירת מידע רפואי מסויים למטופל, הנוגע למצבו הרפואי, אם אישרה ועדת אתיקה כי מסירתו עלולה לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל.

בעוד שהחוק אוסר לתת טיפול רפואי לאדם מבלי שהוא נתן לכך הסכמה מדעת, החוק אף מפרט את המידע שיש לתת לו.

יצוין שהמידע שמפורט בחוק אינו מהווה רשימה סגורה ובתי המשפט רשאים להרחיבה בהתאם לנסיבות העניין.

היעדר הסכמה מדעת כעוולת התקיפה

סעיף 23 לפקודת הנזיקין מתייחס לעוולת התקיפה:

"תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו."

אם ננתח את מילות הסעיף, אנו נגלה שרופא מנתח, הלכה למעשה – מקיים את עוולת התקיפה משום שהוא משתמש בחפץ חד על מנת "לחתוך" את גופו של המנותח.

כמובן, שעל דרך השגרה הרופא מבצע זאת כדין על מנת לטפל בליקוי רפואי של מטופל, מאחר שהמטופל מסכים מדעת לטיפול והרופא מחזיק ברישיון הנדרש.

ואולם, במקרים שבהם החולה לא נתן הסכמה מדעת – הרי שהרופא עלול להיתבע במסגרת עוולת התקיפה.

המידע שיש לספק לחולה

בעוד שסעיף 13(ב) לחוק קובע את עיקרי המידע שיש לספק לחולה, עדיין ישנם מקרים מסוימים שדרושה התערבות משפטית על מנת לקבוע אם הוחסר מידע מהמטופל.

בע"א 4380/02 פנטה נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות נקבע שבעוד שמוטלת חובה לספק את המידע הדרוש על מנת שהמטופל יקבל החלטה מושכלת האם לקבל את הטיפול או לאו, הרי שאין לדרוש מהרופא יכלול סיכונים "רחוקים ובלתי אפשריים".

ואולם, שונה הדבר כשמדובר בניתוח אלקטיבי (ניתוח שאינו דחוף) שבו יש ליידע את המטופל גם בסיבוכים נדירים.

למשל, בניתוח למטרות קוסמטיות בלבד אין שום סיכון בריאותי ולכן על הרופא ליידע את המטופל גם בסיכונים נדירים מאוד.

הפיצויים בגין היעדר הסכמה מדעת

מטופל שקיבל טיפול רפואי מבלי שהוא נתן הסכמה מדעת לכך, עשוי להיות זכאי לפיצויים גם אם לא נגרם לו שום נזק מהטיפול.

בת"א 7471/05 מועתסם ג'ובראן ואח' נ' שירותי בריאות כללית נקבע שאי מסירת פרטים פוגעת למעשה בכבודו של האדם וגם אם לא הוכח קשר סיבתי בין נזקי הגוף לבין הטיפול הרפואי עשוי להיות המטופל זכאי לפיצוי.

טיפול רפואי ללא הסכמה מדעת מעמיד דוקטרינה עצמאית וייחודית שקרויה "פגיעה באוטונומיה" שנקבעה בין היתר בע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים כרמל.

הרעיון שעומד מאחורי דוקטרינה זו הוא שברגע שנגרעה מהאדם הזכות להחליט ולבחור בעצמו, מהווה הדבר ראש נזק עצמאי.

הפגיעה באוטונומיה מהווה ראש נזק עצמאי, כלומר לא נדרש נזק נוסף מעבר לפגיעה באוטונומיה על מנת לקבל פיצוי.

אדם שאינו מסוגל לתת הסכמה מדעת

בפעמים רבות מתמודדים משפחות של מטופלים עם רופאים שמסרבים לטפל בבן משפחתם אשר אינו מסוגל לקבל החלטות בעצמו.

למשל, מחלות דמנציה (כגון, אלצהיימר, דמנציה פרונטו טמפורלית וכדו') או פגיעות ראש קשות אשר פוגעות בכושר השיפוט של האדם וכד'

במקרים אלה הרופא עלול לחשוש מלטפל בחולה משום שאין ביכולתו של הרופא לקבל הסכמה מדעת.

במקרים אלה על בני המשפחה של החולה או אדם הקרוב לו יאלצו לעבור הליך אפוטרופסות על אותו חולה.

אפוטרופסות על אדם עלול להיות סטטוס מעיק ונוקשה מאחר שהאפוטרופוס הכללי באמצעות מפקחיו בודק תדיר את אופן הטיפול בחולה.

החלופה המודרנית שהוצעה למוסד האפוטרופסות הוא עריכת ייפוי כוח מתמשך – שאותו ניתן לערוך בעוד האדם צלול.

אלה שעורכים ייפוי כוח מתמשך במועד יקלו בצורה ניכרת על בני משפחתם ככל שהם יגיעו, חלילה, למצב שבו הם יחדלו מלהבין בענייניהם.

להרחבה בנושא ייפוי כוח מתמשך >


כתבות שפורסמו על משרדנו בנושא ביטוח לאומי


מאמרים נוספים בנושא

שתף עם חבר