fbpx
פטיש בית משפט

< חזרה לעמוד מאמרים


גופים סוציאליים כגון המוסד לביטוח לאומי, משרד הבריאות, משרד הביטחון ועוד רבים אחרים הם גופים ציבוריים ואינם שייכים לחזקה פרטית.

התפיסה היא שמדינה אינה שייכת לשום אדם פרטי וגם אלה שמנהלים אותה (כגון הממשלה), מחוקקים בה (הכנסת) ושופטים בה (מערכת המשפט) – שייכים הלכה למעשה באופן שווה לכל אזרחי המדינה.

מסיבה זו הם כפופים לדיני משפט שונים לגמרי מאלה של האזרחים. דיני משפט אלה קרויים "דיני המשפט המנהלי".

החשיבות בהבנת דיני המשפט המנהלי

היות שבפעמים רבות גופים אלה אמונים על מתן הזכויות הסוציאליות לאזרח – הרי שעורך דין נזקי גוף שעוסק בתחומים אלה מחויב להכיר את דיני המשפט המנהלי על מנת לעמוד על זכויותיהם הרבות של אלה שבאים לפתחם.

אין ערעור לבית הדין לעבודה על ועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי שלא נטענות בו טענות מדיני המשפט המנהלי.

עקרון חוקיות המנהל

עקרון העל של דיני המשפט המנהלי קרוי "עקרון חוקיות המנהל" והוא קובע שלאדם הפרטי מותר לעשות כל פעולה אלא נאסר עליו לעשותה על פי דין – לעומתו, לרשות מנהלי אסור לעשות שום פעולה, אלא אם מותר לה לעשותה על פי הדין.

למשל, אם אדם מכה אדם אחר, פונים לחוק ומחפשים איסור על מעשה אלימות. אם נמצא חוק כזה, הרי שהאדם מועמד לדין פלילי.

דוגמה נוספת: חברות למימוש זכויות רפואיות ייעצו ללקוח נכה בדבר זכויותיו המשפטיות. על פי סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 ייעוץ משפטי יכול לתת רק עורך דין ולכן נאסר עליהם לפעול כאמור על פי החוק.

עקרון חוקיות המנהל הוא הקו שמנחה את התנהלות הדוף המנהלי והמוסד לביטוח לאומי כמו יתר הרשויות הסוציאליות כפופות לו ומוגבלות בפועלותיהן.

חוקים סוציאליים

מסגרת רחבה וענפה של חקיקה מתווה את דרכי פעולתה האפשריים של הגופים הסוציאליים, שכוללת בין היתר:

  • ‏חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995‏
  • פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]
  • ‏חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994‏
  • ‏חוק בית דין לעבודה, תשכ"ט-1969‏
  • ‏חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (נוסח משולב)‏
  • ‏חוק הקיצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד – 1984‏

הרשימה שלעיל מהווה תמצית שבתמצית מכלל החוקים שמסדירים את הגופים הסוציאליים ואליהם יש להוסיף תקנות, צווים, הלכות ועוד מסגרת רחבה של הוראות דין.

החוקים הסוציאליים הם מפת הדרכים של המוסד לביטוח לאומי ושאר הגופים ולכן מסגרת עבודתם מותווית מהוראותיהם.

ועדה רפואית והמשפט המנהלי

ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי או כל ועדה רפואית של רשות מנהלית מחויבת לעמוד במספר כללים על מנת שהחלטותיה יהיו כשרות.

כך למשל, על החלטה של ועדה רפואית לעררים ניתן לערער לבית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד.

שאלה משפטית היא למעשה סוגיה במשפט המנהלי ותפקיד עורך הדין הוא לתקוף את ההחלטה במסגרת דיני המשפט המהלי.

מסיבה זו הערעור על ועדה רפואית לעררים אינו מושב על סוגיות רפואיות ממוקדות, אלא תקיפה עקיפה של אופן ההחלטה בהן.

ישנן הוראות רבות שוועדה רפואית מחוייבת לעמוד בהן מכוח המשפט המנהלי, למשל:

  • הנמקה: ועדה רפואית מחויבת לנמק את החלטותיה במסגרת הפרוטוקול
  • שימוע: ועדה רפואית מחויבת להקשיב למבוטח ולתת לו את הזכות להגיד את דבריו. למשל, אם ועדה רפואית חושדת שהמבוטח "משקר" או מגזים" חובה עליה ליידע אותו בכך ולאפשר לו לומר את דברו בקשר לחשדותיה.
  • איסור על ניגוד עניינים: אסור לאיש מחברי הוועדה להימצא במצב של ניגוד עניינים עם המבוטח. מסיבה זו, אם רופא בדק את המבוטח במסגרת רפואית, נאסר עליו להיות נוכח בוועדה רפואית שהוא נבדק בה.
  • איסור על שיקולים זרים: ועדה רפואית מחויבת להתייחס לטענות הנבדק לגופו של עניין ונאסר עליה לאחוז בשיקולים שזרים לאותו עניין. כך למשל, ועדה רפואית שהוחסר אליה עניינו של מבוטח מספר פעמים והיא לא שינתה את דעתה – ניתן במקרים מסוימים להחזיר את העניין לוועדה רפואית עם הרכב אחר מאחר שהוועדה "נעולה בדעתה".

רשימה זו אינה ממצה וישנן עוד סוגיות רבות בדיני המשפט המנהלי שניתן לתקוף החלטות של ועדה רפואית במסגרת דיני המשפט המנהלי.