
הערה: משרדנו אינו מייצג, מלווה או יועץ בענייני אשפוז בכפייה ומאמר זה נכתב לשירות הציבור בלבד.
בחברה המודרנית קיים קושי חוקתי להכריח אדם לגשת לטיפול רפואי בניגוד לרצונו, ככל שהוא מסוגל להביע את רצונו.
מחלות נפש מסוימות נוטלות מהאדם את כושר השיפוט שלו וכושר השיפוט שלו עלול להיות כה לקוי עד שמתרחשת סכנה ממשית לעצמו ולסביבה.
במקרים אלה, החוק מאפשר לאשפז את החולה בכפייה – בניגוד לרצונו.
הסמכות לאשפז בכפייה
החשש העיקרי הוא שקלות דעת או אינטרסים שונים יאשרו אשפוז כפוי במוסד פסיכיאטרי במקרים שאין חובה בכך.
מסיבה זו, חוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 מגדיר את התנאים לאשפוז פסיכיאטרי בכפייה בניגוד לרצונו של האדם – רק לאחר אישור בכתב של הפסיכיאטר המחוזי.
האישור יהיה תקף למשך עשרה ימים בלבד.
בנוסף, על הפסיכיאטר המחוזי להשתכנע שהאדם חולה וכתוצאה ממחלתו נפגם במידה ניכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות וכן שמתקיים אחד מהתנאים הבאים:
- האדם עלול לסכן את עצמו או את זולתו, סיכון פיזי שאינו מיידי
- יכולתו של האם לדאוג לצרכיו הבסיסיים פגומה בצורה קשה
- האדם גורם סבל נפשי חמור לזולתו, באופן הפוגע בקיום אורח החיים התקין שלו
- האדם פוגע פגיעה חמורה ברכוש
כל אדם רשאי לפנות לפסיכיאטר המחוזי, בין אם מדובר במוסד הטיפולי או באדם אנונימי.
למרות האמור, מנהל רפואי של בית חולים
פסיכיאטרי רשאי להורות על אשפוז בכפייה גם ללא אישור בכתב על ידי הפסיכיאטר המחוזי
לתקופה שלא תעלה על 48 שעות.
מדובר בתקופת "חירום" שמאזנת בין החובה לשמור על האוטונומיה של הפרט
למול החובה הפטרנליסטית לדאוג לו גם בניגוד לרצונו, ולחברה.
משך האשפוז בכפייה
החוק מתיר אשפוז בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי לתקופה שלא תעלה על שבעה ימים.
אולם לאחר תום שבעת הימים, רשאי בית החולים להגיש לפסיכיאטר המחוזי בקשה להארכת התקופה בשבעה ימים נוספים.
לאחר שבעת הימים הנוספים, בית החולים רשאי לפנות לוועדה הפסיכיאטרית בבקשה מנומקת להאריך את האשפוז – והיא זו שרשאית להאריך את משך הטיפול לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים.
אם דרוש זמן נוסף לאשפוז בכפייה, רשאית הוועדה הפסיכיאטרית להאריך את האשפוז בששה חודשים נוספים בכל פעם.
חולה שהוארך אשפוזו הכפוי לתקופה ארוכה משלושה חודשים רשאי לבקש מהוועדה הפסיכיאטרית דיון נוף בעניינו.
ייעול ההליך במסגרת ייפוי כוח מתמשך
על פי סעיף 32ו(ג)(2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, אדם שעורך ייפוי כוח מתמשך רשאי לקבוע הוראות שונות לעניין אשפוזו הכפוי.
הממנה רשאי לבחור שאם יגיע הוא למצב שבו הוא יחדל מלהבין בענייניו ויהיה זקוק בתקופה מסוימת לאשפוז בכפייה, ניתן יהיה לאשפזו גם ללא אישור הפסיכיאטר המחוזי.
הוראה זו באה לסייע לממנה להגדיר מראש הוראות לעניין טיפולו באופן אשר יקל על הטיפול בו.
יישום הוראה זו מותנה באישור רופא פסיכיאטר שיסביר לממנה את המשמעות ויחתימו על טופס ייעודי לכך.