על פי התקנות, רשאי מוגבל בניידות שאינו מסופק מהחלטת הוועדה הרפואית בניידות להגיש ערר בפני ועדת ערר, אשר ממוקמת בתל השומר – ובסמכותה לשנות את ההחלטה של הוועדה הקודמת.
ישנן הוראות חשובות שעל המבוטח לדעת בשעה שהוא מגיש ערר, אשר עשויות להשפיע באופן מהותי על זכויותיו.
הזכות להגיש ערר
הזכות להגיש ערר על החלטה של ועדה רפואית בניידות מדרג ראשון שמורה הן למבוטח והן למוסד לביטוח לאומי.
זהות המערער היא קריטית ביחס לסמכויות הוועדה הרפואית לעררים – כלומר, האם המוגבל בניידות הגיש את הערר או המוסד לביטוח לאומי.
בפועל, בענף הניידות המוסד לביטוח לאומי יוזם את הערר בעצמו משתי סיבות עיקריות:
- הוועדה הרפואית מדרג ראשון נערכת מכוח משרד הבריאות
- סעיפי הליקוי בענף הניידות הם מצומצמים לפגימות ספציפיות אשר עלולות לא פעם להיות גבוליות.
המוגבל בניידות לעומת זאת, רשאי לפנות לוועדת ערר אם הוועדה הרפואית מדרג ראשון לא מצאה שהליקוי ממנו הוא סובל נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות – או, בהנחה והליקוי נכלל כאמור, לדעתו מגיעה לו שיעור ליקוי גבוה יותר.
יידוע על כוונה לגרוע מהחלטה קודמת
במקרים שבהם המוגבל בניידות הוא זה שהגיש את הערר – ועדת ערר מחויבת לעצור את הדיון וליידע את המוגבל בניידות על אפשרות שההחלטה תגרע מההחלטה של הוועדה מדרג ראשון, במקרים הבאים: כוונתה להפחית את שיעור הנכות הרפואית או לשנות לרעתו קביעה הקשורה לשימוש בכיסא גלגלים.
כוונת ועדת הערר להפחית את שיעור הנכות הרפואית
אם ועדת הערר שבדקה את המערער ומצאה שיש להפחית את אחוזי הנכות שקבעה הוועדה מדרג ראשון, היא מחויבת ליידע את המוגבל בניידות על כך ולאפשר לו למשוך את הערר מבלי שנכותו תיגרע.
למשל, ועדה רפואית לניידות מדרג ראשון קבעה למוגבל בניידות סעיף ליקוי שמקנה 50% נכות, תוך שבפועל הוא סבור שמגיע לו סעיף ליקוי שמקנה 60% נכות.
כשייבדק המוגבל הניידות בפני ועדת ערר, תחליט הוועדה שבפועל מגיע לו 40% נכות.
במצב זה, מחויבת ועדת הערר לעצור את הדיון וליידע את המוגבל בניידות על כוונתה להפחית את הנכות הרפואית ולאפשר לו למשוך את הערר.
כוונת ועדת הערר לבטל החלטה בעניין שימוש בכיסא גלגלים
הצורך בכיסא גלגלים למוגבל בניידות עשוי להעניק זכויות רבות אשר לא פעם עשויות להגדיל באופן משמעותי את גמלת הניידות.
ועדת הערר מחויבת לעצור את הדיון וליידע את המוגבל בניידות ששמורה לו הזכות למשוך את הערר, במקרים הבאים שקשורים לשימוש בכיסא גלגלים:
- קביעת הוועדה הקודמת שהמוגבל בניידות זקוק לכיסא גלגלים ומשתמש בו
- קביעת הוועדה הקודמת שהמוגבל בניידות מרותק לצמיתות לכיסא גלגלים.
אופן יידוע המבוטח בדבר גריעה מהחלטה קודמת
אופן היידוע ייעשה באמצעות מכתב "משיכת ערר לבדיקה" אשר יידע את המבוטח בקשר לזכויותיו.
אופן משיכת הערר
מוגבל בניידות שיזם ערר על החלטת ועדה רפואית קודמת – וועדת הערר החליטה כאמור לגרוע מאותה החלטה, מחויב להודיע בכתב לוועדת הערר על רצונו למשוך את הערר.
ההודעה בכתב מהווה למעשה גם כראיה על משיכתו ולכן חשוב לשמור את אישור המסירה.
יצוין, שבפני המבוטח עומדות אפשריות נוספות: להופיע בפני ועדת הערר פעם נוספת או להמציא לה מסמכים נוספים על מנת שהיא תשקול שוב את הערעור.
בפועל, אם המוגבל בניידות יבחר שלא ימשוך את הערר – ולהופיע שוב בפני ועדת הערר או להמציא לה מסמכים נוספים, ועדת הערר לא תהא מחויבת ליידע אותו שוב בדבר כוונתה לגרוע מההחלטה הקודמת.
על פי נהלי המוסד לביטוח לאומי – מוגבל בניידות שלא יענה למכתב היידוע, יישלח אליו מכתב תזכורת.
אם המוגבל בניידות לא יענה למכתב התזכורת תוך עד 21 ימים – רשאית הוועדה לראותו כמי שמסכים לקביעתה וקביעתו עלולה להיגרע.
ערר שהוגש על ידי המוסד לביטוח לאומי
אם המוסד לביטוח לאומי הוא זה שהגיש את הערר, הוועדה הרפואית לעררים אינה מחויבת ליידע את המוגבל בניידות על גריעה מההחלטה הקודמת.
הרציונל שעומד מאחורי הוראה זו הוא – שהמוסד לביטוח לאומי מימש למעשה את זכותו לתקן החלטה שגויה לדעתו.
כך גם במקרים שבהם גם המוגבל בניידות וגם המוסד לביטוח לאומי מגישים יחד ערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון.
בעוד שהמוגבל בניידות יטען שיש לקבוע לו שיעור נכות גבוה יותר, המוסד לביטוח לאומי יטען שיש לגרוע מההחלטה הקודמת.
גם במקרה זה, ועדת הערר לא תהא מחויבת ליידע את המוגבל בניידות על כוונתה לגרוע מההחלטה הקודמת – בין היתר משום שבדרך זו, היה יכול המוגבל בניידות להציב "מחסום טכני" בפני עררים של המוסד לביטוח לאומי.
