חוק זכויות החולה

< חזרה לעמוד מאמרים

---

חוק זכויות החולה הוא החוק המרכזי אשר מסדיר את זכויותיו של החולה כנגד חובות הרופא וספקי שירותי הבריאות.

במשטר שבו גבולות האסור והמותר נקבעים על ידי הרשות המחוקקת, נדרשות הוראות חוק אשר מסדירות את החובות של העוסקים ברפואה.

הסדרה זו הכרחית לטובת הגשמת אידיאל סוציאלי מתקדם, והבטחת כבוד האדם כערך חוקתי ועיקרי במסגרת ערכי מדינת ישראל.

חקיקה להסדרת זכויות החולה

נחקקו חוקים ותקנות רבים להסדרת זכויות החולה, אשר הבולט שמביניהם הוא חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, המהווה מרכיב חשוב המשלים את זכויותיו של החולה הן לעניין אופן הטיפול הראוי אותו הוא זכאי לקבל והן לזכויותיו לפרטיות, חיסיון ושמירת האוטונומיה על גופו.

תכלית החוק קבועה בו כדלהלן:

חוק זה מטרתו לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיותו.

ישנם חוקים רבים נוספים שמסדירים בעקיפין את זכויות החולה, ביניהם ניתן למנות בין היתר את:

1. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18), התשע"ו-2016
2. חוק איסור הפליה מחמת גיל (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2014
3. חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 2)
4. חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000

טיב הטיפול ואיסור הפליה

החוק קובע הוראות שונות הכוללות בין השאר את טיב הטיפול רפואי לו זכאי החולה הן מהבחינה המקצועית והן מבחינה אישית:

1. איסור הפליה מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטיה מינית, גיל או מטעם אחר כיוצא באלה (למעט כאשר היא נדרשת משיקולים רפואיים).
2. קבלת מידע על זהות המטפל.
3. הזכות לנוכחותו של מלווה בעת הבדיקה הרפואית (למעט מקרים מוגדרים בהם סבור המטפל שזה עלול לפגום בטיב הטיפול).
4. הזכות לקבל דעה נוספת.
5. מעבר בין מוסדות רפואיים מבלי לפגוע בדרך כלשהי בחולה.
6. שמירה על כבודו ופרטיותו של החולה.
7. הוראות מיוחדות לטיפול במצבי חירום ובחדר המיון ועוד.

הסכמה מדעת

פרק ד' לחוק קובע את דוקטרינת "ההסכמה מדעת".

העקרון המנחה הוא שאדם העובר טיפול רפואי, נזקק לעיתים לפעולות פולשניות ומכאיבות שסיכויי הצלחתם מוטלת בספק. כחלק מהאוטונומיה של האדם על גופו, המחוקק ביקש להעניק לו את הזכות לקבל מידע רב אודות הטיפול הרפואי המוצע לו, לרבות: האבחנה (דיאגנוזה), הסיכונים (פרוגנוזה); תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפוייה והסיכויים של הטיפול המוצע ואם מדובר בטיפול חדשני – יש לציין זאת בפני החולה; הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע לרבות תופעות הלוואי שלו, הכאבים ואי הנוחות ממנו; סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי. מידע זה יימסר לחולה בשלב מוקדם ככל האפשר ובאופן אשר יאפשר למטופל הבנה מעמיקה של המידע לשם קבלת החלטה מרצונו החופשי. הסכמתו חולה לטיפול רפואי מבלי שהוצג בפניו מידע מפורט כנדרש בחוק, אינה נחשבת להסכמה מדעת.

ההסכמה מדעת יכולה להינתן בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות.

אי-גילוי מידע רפואי לחולה

ועדת אתיקה המוסמכת על פי החוק, רשאית למנוע מסירת מידע לחולה, אם תמצא שמסירתו עלולה לגרום לנזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל. סוגייה זו אינה פשוטה כלל בעולם המודרני בו הנגישות למידע מצויה כמעט בפני כל אדם באמצעות עזרים טכנלוגיים רבים. דילמה פטרנליסטית זו עומדת בלב הדיון שבין זכות המטופל למידע אודות מצבו הרפואי ולאוטונומיה על גופו לבין הצורך הנדרש לשמור על בריאות גופו ונפשו על ידי אי-מסירת מידע זה לידיו. מציאות משפטית לפיה רופא יהא רשאי להסתיר מידע על מצבו הרפואי של מטופל עלולה ליצור חרדות רבות בקרב מטופלים אשר יחששו כדרך קבע שמצבם גרוע בהרבה מאשר זה המוצג בפניהם על ידי הרופא.

מצד שני, לעיתים מסירת מידע מפורט מדי עלול ליצור את האפקט ההפוך, ולפגוע באופן משמעותי בגופם ונפשם של החולים.

האיזון שמצא המחוקק להעניק לציבור הוא על ידי הבטחת עקרון העל של חובת מסירת מידע לחולה, וככל שקיימת סכנה לבריאותו או נפשו כאמור, תעמוד השאלה בפני ועדת אתיקה מורחבת המונה כשישה חברים וביניהם: אדם הכשיר להתמנות כשופט בית משפט מחוזי; שני רופאים מומחים משתי התמחויות שונות; פסיכולוג או עובד סוציאלי; נציג ציבור או איש דת ואחות מוסמכת. המחוקק ביקש שוועדה מעין זו המורכבת מפלורליזם מקצועי, תעמוד על טובתו של המטופל מהזווית המשפטית, הרפואית, הנפשית, הרוחנית והחברתית.

חובת גילוי מוגברת

הוראות פרק ד' לחוק מהוות בסיס לתביעות רבות אשר נטען בהן לרשלנות רפואית מצד רופאים, והלכות משפטיות רבות נקבעו על פיהן. למשל, נקבע שישנה חובת יידוע מוגברת כשמדובר בטיפולים קוסמטיים אשר אינם מצילי חיים ואשר בהם יש להסביר למטופל ביתר פירוט על סיכונים אפשריים כתוצאה מהטיפול. היות שניתוחים קוסמטיים אינם מכוסים לרוב על ידי סל הבריאות, האינטרס הכלכלי שעומד מאחוריהם עלול לעיתים לעמוד כנגד המטופל אשר מבקש לקבלם.

טיפול רפואי ללא הסכמת החולה

עד כה עמדנו על זכויותיו של החולה לדעת ולהחליט בעצמו על טיפול רפואי מוצע שעליו לעבור. בתרבות אשר בה ערך החיים הוא מעל הכל, ניתן בתנאים מסויימים לטפל בחולה  גם כשאינו מעוניין לעבור טיפול רפואי שעשוי להבריאו או במקרים שבהם החולה אינו במצב רפואי המאפשר לו להחליט בעצמו. למשל, פצוע חסר הכרה שעבר תאונת דרכים לא יוכל לתת את הסכמתו לטיפול רפואי בבית החולים. אם נעמוד על עקרון ההסכמה מדעת באופן דווקני ומוחלט, לא ניתן יהיה לטפל בו ולהציל את חייו.

באופן דומה נבקש לנהוג גם כלפי מטופלים שאיבדו את כושרם להחליט מסיבות בריאותיות ונפשיות.

זכויות החולה לחיסיון רפואי

פרק ח' לחוק מוקדש לרשומה הרפואית והמידע הרפואי וקובע הוראות שונות וביניהן: אופן עריכתו וניהולו של המידע הרפואי של החולה; זכותו של המטופל לקבלת המידע הרפואי; שמירת סודיות רפואית ומסירת מידע רפואי לאחר. הסודיות הרפואית ממנה נהנה חולה אינה שמורה לו אך ורק מסיבות מוסריות. מבחינה תועלתנית, אנו נשאף שחולים ירגישו בטוחים לפנות לטיפול רפואי או נפשי מבלי שיחששו שהמידע עליהם יהיה נגיש לנחלת הכלל. במקרים מסוימים, החיסיון הרפואי שמוענק לחולה עלול לפגוע במידה מסויימת בציבור. למשל, מאבטח חמוש עשוי לפנות לטיפול פסיכיאטרי כתוצאה מבעיות נפשיות שמהן הוא סובל ואשר קיים חשש שמצבו הנפשי עלול לסכן את עצמו ואת הסביבה. אם נקבע כלל לפיו כל אזרח הנושא נשק שיפנה לטיפול נפשי ייאלץ למסור את נשקו לרשויות, אנו עלולים למנוע מאזרחים אלה לפנות לטיפולים נפשיים שעשויים לשפר את מצבם ובכך נסכן את הציבור אף יותר. נדרשת חשיבה מושכלת לצורך הערכת האיזון הראוי במקרים אלה.

נתוני הסטוריה רפואית

תיקו הרפואי של החולה מכיל את ההסטוריה הרפואית של מבוטח במהלך חייו, ככל שאלו נתמכו בפניותיו לשירות הרפואה הציבורית.

ביקורים פרטיים אצל רופאים אינם חלק מתיקו הרפואי המצוי בידי קופות החולים הציבוריות. לתיקו הרפואי של החולה ישנה חשיבות רבה בניהול תביעות לנזקי גוף, לרבות אלה אשר מעורב בהן המוסד לביטוח לאומי. חשיבות זו מתקיימת ביתר שאת ככל שמדובר בתביעות אשר נדרש להוכיח בהן "קשר סיבתי" לארוע חיצוני כלשהו. למשל, בענף נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי, יידרש המבוטח להוכיח שהנזק נגרם לו קשור לתאונת העבודה אותה עבר.

אם יתלונן המבוטח על פריצת דיסק שארעה כתוצאה מהרמת משא כבד, סביר להניח שיבקש המוסד לביטוח לאומי או חברת ביטוח בהתאם לנסיבות, לקבל לידיהם את תיקו הרפואי בכדי לנסות ולאתר בו תלונות על כאבי גב בעברו. ככל שתלונות מעין אלה יימצאו, עלול הדבר לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין פגיעתו או לחילופין לנכות אחוזי נכות מסויימים מאלה אשר ייפסקו לטובתו. מסיבה זו, בעת הגשת תביעה, יידרש המבוטח לרוב לחתום על טופס "וויתור סודיות רפואית" שבו הוא מוותר על זכותו לסודיות על פי החוק לטובת הנתבע והכל כתנאי לניהול התביעה מולו.

יודגש, שבעת החתימה על וויתור הסודיות הרפואית, יוכל אותו גוף לעיין אך ורק בחומר המצוי בידי קופות החולים הציבוריות.

פניות שנעשו לשירותי הרפואה הפרטית לא יועברו ללא אישורו של הנפגע.

---

כתבות שפורסמו על משרדנו בנושא ביטוח לאומי

---

מאמרים בנושא

קישורים חיצוניים

חוק זכויות החולה באתר נבו

22/03/2020