המחוקק ביקש להגן על קטין שנפגע בגופו באופן אשר יאפשר לו לקבל את זכויותיו החל מהיום שבו הוא חדל מלהיות עוד קטין.
הרציונל שעומד מאחורי הגנה זו היא שקטין אינו מסוגל על פי החוק לקבל החלטה מושכלת בנוגע לזכויותיו ולכן המועד בו יחל מירוץ ההתיישנות הוא יום הגיעו לגיל בגירות (18).
אמנם הוריו של הקטין אמורים לדאוג לענייניו על פי חוק הכשרות והאפוטרופסות.
מהעובדה שהמחוקק בחר לעגן בחוק את חובתם של ההורים כלפי הקטין, והוא לא הסתפק בחובתם המוסרית והטבעית – אנו למדים שאין זה ראוי שזכויותיו של הקטין ייפגעו עקב טעויות של הוריו.
מסיבה זו, דיני ההתיישנות חלים על הקטין החל מהגיעו לגיל 18, גיל בגרות על פי חוק הכשרות האפוטרופסות.
תחילת מירוץ ההתיישנות
מירוץ ההתיישנות הוא כינוי ליום שבו מתחילה הספירה עד למועד ההתיישנות בפועל.
למשל, לתביעת נזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים תקופת ההתיישנות היא שבע שנים. אדם בן 20 שעבר תאונת דרכים, יוכל להגיש תביעה בבית המשפט לא יאוחר משבע שנים לאחר מועד התאונה, כלומר בהגיעו לגיל 27.
לעומת זאת, כשמדובר בקטין – מירוץ ההתיישנות מתחיל בהגיעו לגיל 18 מבלי שום קשר למועד שבו הוא נפגע בהיותו קטין.
למשל, אין זה משנה אם נגרם לילד נזק גוף כתוצאה מתאונת דרכים בגיל שבע או חמש-עשרה. בשני המקרים האלה ההתיישנות תהיה בהגיעו של הילד לגיל 25 (שבע שנים מהגיעו לגיל 18).
שוני בין אופי התביעה
משך ההתיישנות היא שונה מתביעה לתביעה על פי סוגה.
כך למשל, ביטוח תאונות תלמידים אשר מטבעו מכוון כלפי ילדים מתיישן לאחר שלוש שנים מיום האירוע.
לכן, תביעות על פי פוליסת תאונות תלמידים בבית המשפט יתיישנו בהגיעו של הילד לגיל 21 מבלי שום קשר למועד האירוע, כל עוד הילד היה קטין.
בכל מקרה מומלץ לפנות לעורך דין נקי גוף מיומן אשר יבחן את נסיבות האירוע וידע לתכנן נכון את אופן ניהול התביעה ושיוכה מבחינה משפטית.
למשל, תביעות רבות עשויות להעניק לאדם שנפגע בהיותו קטין זכויות שונות הן מכוח ביטוח תאונות תלמידים והן מכוח תביעות בגין רשלנות.
היות שקיים פער גדול בין הפיצוי המקסימלי שניתן לקבל מתביעת ביטוח תאונות תלמידים לבין תביעה על פי פקודת הנזיקין – ישנה משמעות קריטית לבחינת נסיבות האירוע.
מסיבות אלה ואחרות מומלץ להיוועץ עם משרד עורכי דין לנזקי גוף על מנת לנתח את נסיבות האירוע ולבחון את המסלול המשפטי המתאים למיצוי הזכויות.
המשמעות המשפטית למועד הגשת התביעה
מעבר לסוגיית ההתיישנות, ישנן השלכות רבות על השיהוי בהגשת תביעות נזקי גוף של קטינים שהוגשו זמן רב לאחר האירוע.
- השגת ראיות – ככל שחולף זמן רב יותר מיום הגשת התביעה, כך קיים קושי רב יותר להשיג ראיות בעניין האירוע. למשל, חברי ילדות שוכחים את פרטי האירוע או שמשנים את מקום מגוריהם. ראיות עשויים לפעמים להיות מרכיב קריטי בניהול תביעה משפטית.
- עדכון תקנות הנכות – רוב התביעות של נזקי גוף מתבססים על תקנות הנכות של המוסד לביטוח לאומי. בפעמים רבות תקנות הנכות מתעדכנות ובאופן שאינו בהכרח מיטיב עם הנפגע. למשל, ליקוי מסוים שהעניק 30% נכות בתקופה מסוימת התעדכן ונקבע על 10% נכות. חברות הביטוח יתעקשו לפעול על פי סעיף הליקוי הנוכחי ולא הישן שמיטיב עם הניזוק.
- קושי באיתור חברת הביטוח – החברה המבטחת במועד האירוע היא זו שאחראית לפצות את הניזוק בעבור נזקי הגוף שנגרמו לו. בפעמים רבות, המזיק, שהיה מבוטח, מחליף חברות מבטחות מדי פעם וקיים קושי אדמיניסטרטיבי לאתר את זהות המבטח.
- הנכות התפקודית בפועל – נכות קלה עשויה בפעמים רבות לתאר בפני בית המשפט את הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות של הקטין. בפועל, תביעות רבות שמתנהלות בהגיעו של הניזוק לגיל בגרות מתדיינות לאחר שהוא צבר ניסיון תעסוקתי רב שמונע ממנו לטעון למוגבלותו כתוצאה מהפגיעה.
