אדם שהתמנה לאפוטרופוס על אדם אחר, גם אם הוא בן משפחתו (אפילו הורה לבנו/בתו) כפוף לביקורת של האפוטרופוס הכללי על מנת לשמור שהאינטרסים של האדם שמונה לו אפוטרופוס יישמרו. הפיקוח מטעם האפוטרופוס הכללי עלול להיות מעיק ונוקשה ולכן הוקמו עם השנים פתרונות חלופיים למוסד אפוטרופסות.
מוסד האפוטרופסות נועד להגן על אנשים אשר עקב מחלות או ליקויים קשים, הם אינם מסוגלים לקבל החלטות בעצמם.
אדם שאינו מבין בענייניו (למשל, עקב מחלת אלצהיימר) זקוק לאדם אחר אשר יקבל החלטות עבורו וינהל את ענייניו במקומו.
חוק הכשרות והאפוטרופסות מכנה את האדם החולה "אדם שמונה לו אפוטרופוס" (לפני תיקון החוק הוא כונה "חסוי") ואת האדם שמקבל את ההחלטות במקומו – אפוטרופוס.
כניסה לנעליו של אדם אחר וקבלת החלטות עבורו היא בעייתית בעולם המודרני שבו זכויות האדם צרובות היטב בתודעה החברתית. בפועל, מדובר בנטילת חירותו של אדם.
מסיבה זו, המדינה מפקחת על אותו "אפוטורופוס" ודואגת שהוא אכן פועל למען אותה מטרה שלשמה הוא מונה: לדאוג אך ורק לאינטרסים של האדם שמונה לו אפוטרופוס.
על מנת להבין את האידיאל שמאחורי הצורך במינוי אפוטרופס, נאתגר את עצמנו בשאלה הבאה:
רופא מנתח חולה שאינו מצוי במצב חירום רפואי. לשם הצלחת הניתוח הוא נדרש לחתוך את בטנו של החולה עם סכין ולבצע בגופו את הפעולה הנדרשת. מדוע רופא זה אינו מועמד לדין הפלילי באשמת תקיפה אם הוא חתך את בטנו של המטופל עם סכין?
התשובה היא, שהרופא עושה זאת כדין. הרופא מחזיק ברישיון הנדרש על פי החוק והוא מקבל מהחולה הסכמה מדעת לטיפול רפואי.
ההוראה "הסכמה מדעת לטיפול רפואי" היא מכוח חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996. לא די בהסכמה, אלא הסכמה מדעת. על החולה להסכים לניתוח וגם להבין אודות הניתוח. על סוגיה זו מתדיינות תביעות רבות בעוולות "רשלנות רפואית" ואף בעוולות "תקיפה".
חולים שסובלים למשל ממוגבלות שכלית או ממצב מנטלי ירוד כתוצאה ממחלה או פגיעת ראש מסוגלים להסכים, אך לא מדעת.
רופאים רבים נמנעים מלבצע טיפול רפואי באותם אנשים מתוך החשש שהם מסתכנים בעבירה פלילית ומתביעת רשלנות רפואית.
דומה הדבר גם לפקיד הבנק שעומד מולו אדם שאינו מסוגל לנהל עמו שיחה.
כל אדם נחשב לקטין עד הגיעו גיל 18 – ולכן הוריו הם האפוטרופסים הטבעיים שלו.
לאחר שהאדם מגיע לגיל 18, ככל שמצבו המנטלי מונע ממנו לדאוג לענייניו, על בית המשפט להכריז עליו כ"פסול דין" ולקבוע שיש צורך במינוי אפוטרופוס.
מינוי אפוטרופוס יכול להיעשות רק לאלה:
הבקשה למינוי אפוטרופוס יכולה להיות מוגשת רק על ידי:
בית המשפט לענייני משפחה באזור שבו נמצא בית מגוריו של האדם שזקוק למינוי אפוטרופוס הוא זה שמוסמך לדון בבקשה.
על פי החוק, רק אלה יכולים להתמנות כאפורטרופוס:
אפוטרופוס יכול להתמנות לעניין מסוים, לסוג עניינים מסויים (כגון רק לענייני רכוש); עניינים אישיים וענייני גוף (עניינים רפואיים). ניתן למנות מספר אפוטרופסים, בין אם שכל אחד מהם ימונה לעניין אחר, ובין יותר מאחד שיתמנו על אותו עניין.
למשל, ניתן ששני אפוטרופוסים ימונו יחד על ענייני הרכוש של אדם ואדם אחר על שאר ענייניו. כך גם – ניתן שאפוטרופוס אחד ימונה על ענייני הרכוש, השני על עניינים אישיים והשלישי על עניינים רפואיים.
אופן המינוי ייעשה בדרך שמיטיבה עם האדם שמונה לו אפוטרופוס.
אדם שהתמנה לאפוטרופוס על אדם אחר, גם אם הוא בן משפחתו (אפילו הורה לבנו/בתו) כפוף לביקורת של האפוטרופוס הכללי על מנת לשמור שהאינטרסים של האדם שמונה לו אפוטרופוס יישמרו. בפועל, האפוטרופוס הכללי נוקט בגישה אקטיבית, והוא דורש להתערב בהחלטות של האפוטרופוס ולפקח על ההוצאות שהוצאו לטובת האדם שמונה לו אפוטרופוס.
הפיקוח מטעם האפוטרופוס הכללי עלול להיות מעיק ונוקשה ולכן הוקמו עם השנים פתרונות חלופיים למוסד האפוטרופסות.
ישנם שני מוסדות חלופיים עיקריים למוסד האפוטרופסות: תומך בקבלת החלטות וייפוי כוח מתמשך.
חלופות אלה הן נסיונות שנעשו במשך השנים על מנת לצמצם את הנזקים שגורם הפיקוח של האפוטרופוס הכללי כלפי האדם שמונה לו אפוטרופוס וכלפי אלה שמתמנים כאפוטרופסים עליו.
תומך בקבלת החלטות הוא אדם או תאגיד שמסייע לאדם שאינו מבין בענייניו לקבל החלטות עבורו, באופן שבפועל – אותו חולה הוא זה שמקבל לבסוף את ההחלטה.
חלופה זו למוסד האפוטרופסות מעודדת את החולה לקבל את ההחלטות בעצמו ובכך לייתר את הפיקוח המעיק של האפוטרופוס הכללי.
ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך משפטי מהפכני וחדשני שאותו עורך אדם בעודו מסוגל לקבל החלטות עבור עצמו, ובו הוא בוחר מראש את זהות האנשים שיקבלו החלטות עבורו במקרה שבו הוא יגיע למצב שהוא יחדל מלהבין בענייניו.
ייפוי כוח מתמשך הוא אחד מהמסמכים החשובים ביותר בחייו של אדם – שאנשים רבים לא מודעים על הנחיצות בעריכתו.
להרחבה בנושא ייפוי כוח מתמשך לחץ כאן
קישורים חיצוניים